חָצִיף

חָצִיף, חֲצִיפָאm. (חֲצַף, sub. אַפִּין) 1) bare-faced, impudent, impertinent. Targ. Ps. 17:4. Targ. Koh. 8:1 חֲצִיף אפין (constr.); a. e.Ber.34b; Sot.7b ח׳ עלי מאןוכ׳ I consider him impertinent who Kidd.33a כמה ח׳ האי גברא how irreverently behaves this man; a. e.Fem. חֲצִיפָא, חֲצִיפְתָּא. M. Kat. 16b. Y.Taan.III, 66d top.Pl. m. חֲצִיפִין, constr. חֲצִיפֵי. Targ. Y. Ex. 28:37; a. e. 2) undaunted, persevering, strong. Yalk. Koh. 989, v. נָטוֹרָא. Pesik. Shub., p. 161a> ח׳ נצח לבישאוכ׳ the persevering (in prayer) conquers even the bad man, so much the more the Good One of the world; Y.Taan.II, 65b חֲצִיפָח … לכשירא (corr. acc.); Yalk. Jon. 550.